מלחמת "חרבות ברזל" מביאה עימה ביקוש שהולך וגובר להנדסאים בתעשיות הייצור, ההיי-טק, ענף הבנייה ובפרט עבור התעשיות הביטחוניות בישראל. בראיון שהעניק לאחרונה ישראל אזולאי, סמנכ"ל הון אנושי בחטיבת התעופה של התעשייה האווירית, הוא הסביר מדוע הקים, ביחד עם אורט, מסלולי הכשרה מותאמים להנדסאים, בשאיפה לצמצם את המחסור בתחום.
"אנחנו צריכים אנשים עם סקרנות, אחריות ועם יכולת למידה כי העולם, הטכנולוגיה וסוגי המטוסים משתנים ואנחנו רוצים להתקדם ולהתחרות בחברות המובילות, לכן נדרשים אנשים מאוד מוכשרים", אמר אזולאי, והוסיף כי התמריץ העיקרי להקמת מסלולי ההכשרה והגיוס נשען על הרצון להפחית את התלות במומחים מחו"ל ולמקסם את ההון האנושי של ישראל במקצועות ההנדסה. לדבריו, "רמת הטכנאים שמטפלים במטוסים, במנועים ובאביזרים האחרים עולה באופן תדיר, ולכן יש העדפה לקליטת הנדסאים מיומנים שהם בוגרי ההשכלה הטכנולוגית".
התעשייה האווירית היא רק דוגמה אחת מיני רבות לתרומה האדירה והנרחבת של בוגרי ההשכלה הטכנולוגית בקשת שלמה של נושאים משמעותיים בחיינו, הן ברמה הביטחונית והן ברמה האזרחית. ההנדסאים בוגרי המכללות מתבלטים ומובילים בתחומי העשייה השונים – מהנדסאי בניין המנהלים את הליכי הבנייה, דרך הנדסת מכונות, כימיה, רכב, תוכנה, חשמל, אלקטרוניקה, בקרה ואוטומציה, קירור ומיזוג אוויר, מכשור רפואי, לצד תחומי תכנון ותעשייה וניהול.
חרף התרומה העצומה של ההנדסאים לצמיחה, לפריון המשק ולחוסן הלאומי – בשגרה וגם בחירום – שנים ארוכות שמדינת ישראל מזניחה את התחום החיוני ומפלה את ההשכלה הטכנולוגית, למול המערכת האקדמית, בכל קנה מידה – החל מתקצוב המדינה ביחס לסטודנט, כלה בחיוב המכללות הטכנולוגיות בתשלומי ארנונה מופקעים ועוד שלל נושאים.
האפליה הזו, שנשענת על תפיסה מיושנת כאילו השכלה טכנולוגית "פחותת ערך" ביחס לתחומי דעת אחרים, צורמת ובולטת במיוחד בתחום המלגות שהמדינה מקצה לסטודנטים פעילים. המדינה מעניקה לסטודנטים הזקוקים לסיוע כלכלי מלגות בשם Mel Go. בזמן שסטודנטים באקדמיה זכאים במצטבר למלגות על סך 190 מיליון שקל לשנת לימודים, סטודנטים במכללות הטכנולוגיות מסתפקים בכ-2 מיליון שקלים לשנה. פער מקומם שאינו פרופורציונאלי ליחס הסטודנטים הלומדים באקדמיה למול המכללות הטכנולוגיות, חסר כל היגיון, העומד בסתירה לתרומה האדירה של בוגרי ההשכלה הטכנולוגיות לפריון, לצמיחה ולחסון הלאומי.
המלחמה הממושכת מציבה למכללות הטכנולוגיות אתגרים לא מעטים, בהם גם הצורך לאפשר לסטודנטים משרתי המילואים, שנאלצו להיעדר מהלימודים לתוקפה ממושכת, להשלים את החומר הרב שהחסירו ולהעניק להם מעני רגשיים ומעטפת תומכת. תת-התקצוב של ההשכלה הטכנולוגית – שהעיב על התחום עוד בטרם פרצה המלחמה לחיינו – מקשה על קברניטי המכללות הטכנולוגיות לתת מענה מיטבי לסטודנטים משרתי המילואים – אלה שסיכנו את חייהם כדי שנוכל לקיים שגרת לימודים מסוימת. למרות האמור לעיל, המכללות הטכנולוגיות יוצאות מגדרן כדי לתת פתרונות מותאמים לציבור הסטודנטים משרתי המילואים, החל בקיום סמסטר נוסף ייעודי למשרתי מילואים וכלה בתכניות פדגוגיות אישיות ורגשיות.
למול האתגרים הרבים שהחריפו בעקבות המלחמה, עולה גם חובת המדינה לספק למכללות הטכנולוגיות "רשת ביטחון" איתנה שתמנע את קריסתן. מנתונים שעולים מהמכללות הטכנולוגיות קיים קיטון משמעותי ברישום. סטודנטים רבים הפסיקו את לימודיהם בשל חוסר היכולת לשלב בין משפחה,לימודים והרצון להמשיך לתרום למדינה.
היות ותקצוב המכללות מותנה במספר הנרשמים ובמספר הבוגרים הזכאים לתואר הנדסאי, המשאבים העומדים לרשות המכללות הטכנולוגיות, שהיו זעומים גם לפני ה-7 באוקטובר, יצטמצמו עוד יותר. בלי "רשת ביטחון" כלכלית, יהיה קשה להמשיך ולספק לסטודנטים מסגרת מקצועית מקיפה, מעמיקה וכוללת שתכשיר אותם כפי שצריך לאתגרי המחר. לאור המחסור הקיים בהנדסאים מוסמכים בשלל ענפים ותחומים, המשמעות של זה הרסנית כלפי התעשיות בישראל וכמובן כלפי המכללות הטכנולוגיות.
כ-12% מהסטודנטים במדינת ישראל, כ-35,000, לומדים במכללות הטכנולוגיות. הם האנשים שיובילו את התעשייה הישראלית. הם האנשים שיהיו חוד החנית של העשייה הטכנולוגית בתעשייה ובצה"ל. תרומתם עצומה גם בשדה הביטחוני. דוגמה אחת מבין רבות היא "ליל הכטב"מים" המפורסם בחודש אפריל האחרון, בו התקיים שילוב כוחות מדהים, לא רק בין מדינות, אלא, בין היתר, גם בין הנדסאים למהנדסים שהיו אחראים לסיכול מתקפת הפתע על מדינת ישראל. אף שמקבלי ההחלטות לא תמיד מכירים בכך, הלימודים במסלולי הנדסאים הם השכלה טכנולוגית גבוהה ורבת משמעות לכל דבר ועניין. זו נקודת המוצא שצריכה להנחות את קובעי המדיניות ולקבל ביטוי ממשי ביחס, בתקצוב ובמעטפת הכוללת שניתנת לסטודנטים במסלולי הנדסאים.
בשל תרומת ההנדסאים למשק בישראל ולקידום המוביליות החברתית הגיע הרגע שהמדינה תמצא את הדרך להעמיד את תואר ההנדסאי במקום שאיננו פחות מאשר תואר אקדמי. הדבר שיתקן הרבה מעוולות העבר, ישבור את תקרת הזכוכית הקיימת, וירחיב את מעגל הסטודנטים בתחום ההשכלה הטכנולוגית, שאחר כך יהפכו לקטר שיוביל את החברה והמשק.
יש לשים קץ לאפליית ההשכלה הטכנולוגית. סטודנט במכללה טכנולוגית, שתרומתו לחברה ולשוק העבודה איננה ניתנת לערעור, מוכרח לקבל בדיוק את אותם התנאים שזוכה להם סטודנט במערכת האקדמית. השקעה בסטודנט טכנולוגי הלומד במסלולי הנדסאים היא השקעה בעתידה של מדינת ישראל!
הכותב הוא יוסי יאשי, סמנכ"ל וראש מינהל רשת מכללות אורט וחבר בפורום המכללות הטכנולוגיות
אולי יעניין אותך גם לקרוא
