מאמר דעה מאת: ארנון קולומבוס, מנכ"ל החממה הטכנולוגית InNegev
ישראל ידועה כ”סטארט־אפ ניישן” המשקיעה משאבים אדירים במחקר ופיתוח, אך הצלחת ההייטק מאז שנות ה-90 מרוכזת ברובה בגוש דן בתחומי הסייבר והתוכנה. המשמעות היא שפוטנציאל אזורי שלם, במיוחד בדרום המדינה, עדיין לא ממומש במלואו. רק השקעה ממשלתית ארוכת-טווח בהייטק בדרום כמהלך אסטרטגי למשק, תשנה את המצב.
ההשקעה בפיתוח ההייטק בנגב איננה “טובה” שעושים עבור הדרום – היא מהלך הכרחי לכלכלת ישראל. כמעט רבע מאוכלוסיית ישראל חיה בדרום ובצפון, אך רק 12% מסך עובדי ההייטק בישראל מגיעים מאזורים אלו. מתוך סך פעילות ההייטק בישראל רק 2.8% מתקיימים בדרום, המשמעות היא שקהילות שלמות של כישרונות נשארות מחוץ למהפכת ההייטק בשל מיעוט הזדמנויות בסביבתן או שנאלצות לעבור למרכז. לצמצום הפער הזה יש חשיבות לאומית. במדינה קטנה כשלנו, המרחק לא אמור לקבוע מי יהנה מפירות ההייטק – ואת הפער הזה ניתן וצריך לסגור. חוסר הפיזור הנוכחי אינו גזרת גורל, אלא מצב שניתן וצריך לשנות באמצעות מדיניות פרואקטיבית.
מעבר לצדק חברתי, מדובר כאמור גם באינטרס כלכלי מובהק. שילוב הנגב והגליל בכלכלת ההייטק יגדיל את “עוגת” החדשנות הישראלית. כבר כיום החקלאות בדרום היא מנוע ייצור מרכזי – בנגב המערבי לבדו מיוצרים כ-75% מהירקות הטריים בישראל – נתון הממחיש את עוצמת הדרום בחקלאות, ואת הפוטנציאל לשלב את הידע החקלאי והשטחים הנרחבים בפיתוח אגרוטק, קליימטק וטכנולוגיות מים. השקעה בהייטק הדרומי היא אפוא השקעה בחדשנות בתחומי הליבה של ישראל – ביטחון תזונתי, טכנולוגיות מים, אנרגיה וחקלאות. אך לא רק אלו, גם תחומי העתיד כמו דיפטק, מחשוב קוונטי, תעשיית השבבים ופתרונות מבוססי AI, עשויים לצמוח היטב בהכוונה נכונה בנגב.
כדי לממש את החזון דרושות תשתיות – גם פיזיות וגם אקו-סיסטם תומך. בראש ובראשונה, על המדינה לשפר את נגישות הדרום: כבישים מהירים, מחלפים, רכבות ותשתיות תקשורת, כדי שמשקיעים ויזמים יוכלו להגיע בקלות לפעילויות הייטק בכל רחבי הדרום. מעבדות ומתקני מחקר הם נדבך נוסף שכמעט ואינו קיים – הקמת מרכזי מו״פ ומעבדות משותפות יתנו לסטארט-אפים בדרום אפשרות לפתח ולבחון טכנולוגיות מבלי לעבור למרכז. לצד זאת, חשוב ליצור תשתית אקו-סיסטם: קהילות יזמות, חללי עבודה משותפים, אירועי חדשנות, כנסים מקצועיים בינלאומיים וגישה להון; וזוהי בדיוק המשימה של חממות ומרכזי חדשנות, המחברים בין יזמי הנגב למשקיעים ולתעשייה.
המשאב החשוב ביותר בכל אקו-סיסטם חדשני הוא האנשים. בנגב פועלים מוסדות אקדמיים מובילים, כמו אוניברסיטת בן-גוריון, המכשירה מדי שנה אלפי מהנדסים וחוקרים. האתגר הוא למשוך כישרונות אלה להישאר בדרום, וגם למשוך כישרונות חדשים לאזור. לשם כך יש ליצור עבורם אופק קריירה בנגב. פירוש הדבר לעודד צמיחת סטארט-אפים מקומיים וגם פתיחת שלוחות של חברות גדולות (כבר יש תמריצים לכך). במקביל, מתרחש הפרויקט הלאומי של מעבר יחידות המודיעין לנגב, יעביר לדרום עשרות אלפי חיילים וקצינים מהמוכשרים ביותר בישראל, עליהם קמה "אומת הסטרטאפ" בעבר. יש לחזק את הקשר בין האקדמיה, הצבא והתעשייה בנגב – למשל באמצעות מרכזי חדשנות בקמפוסים, ושיתופי פעולה במחקר יישומי, פעילויות אינטגרטיביות בפארקי ההייטק של הדרום וכן מלגות שיעודדו בוגרים להשתקע בדרום. כאשר צעיר רואה אופק קריירה שלם בנגב, גדל משמעותית הסיכוי שיבחר להישאר.
חשוב לציין לחיוב שכבר נעשו צעדים ראשונים: רשות החדשנות ומשרדי הממשלה מפנים יותר תקציבים לפריפריה (למשל מסלול 39 לחממות טכנולוגיות בדרום ובצפון), קמו חממות טכנולוגיות מובילות כמו InNegev בנגב, ובשנים האחרונות הוכרזו ונבנים תשעה מרכזי חדשנות אזוריים לעידוד סטארטאפים בתחומי אגרוטק, פודטק, אנרגיה, קליימטק ועוד. יוזמות אלו מבורכות ומצביעות על שינוי כיוון חיובי, אך הן רק ההתחלה ובוודאי שלא יספיקו על מנת להשלים את השינוי הנדרש.
עם זאת, היקף המשאבים המוקצה כיום אינו מספק למימוש חזון הנגב כמנוע צמיחה. התמיכה הנוכחית היא רק התחלה ואינה מספיקה לפריצת דרך. כדי לעשות קפיצה אמיתית נדרשת הגדלה דרמטית של ההשקעה: תקציבים של מיליארדי שקלים בפרויקטים בדרום לאורך העשור הקרוב, מתוך מחויבות ותוכנית עבודה רב שנתית, שאינה תלויה בממשלות מתחלפות.
הקריאה לפעולה כאן היא ברורה: מדינת ישראל צריכה לאמץ תוכנית רב-שנתית שאפתנית לפיתוח האקוסיסטם החדשני בנגב (ובמקביל בגליל), ולהוציאה לפועל בהתמדה ועקביות. אין זה זמן לביקורת או לתלונות, אלא להצבת חזון וליישומו – חזון שבו הנגב והגליל הם לא “אזורים שמחזיקים מעמד”, אלא מנועי צמיחה לאומיים לכל דבר. האחריות היא על כולנו: על הממשלה להקצות את המשאבים והכלים, על המגזר העסקי להשתלב ולהשקיע, ועל הציבור והקהילות המקומיות להמשיך להוביל, להנהיג, ליזום, לחלום בגדול ולהיות שותפים פעילים בדרך. מהלכים שכבר נעשו מוכיחים שאפשר – עכשיו צריך לשחרר תקציבים ולהגביר את הקצב.
ההצלחה של ההייטק הישראלי בעשורים הבאים תלויה ביכולתנו להרחיב את גבולות הגזרה שלו לכל חלקי הארץ ולתחומים אותם ישראל הזניחה בשנים האחרונות. דמיינו את באר שבע, אופקים או ירוחם כערי חדשנות שוקקות; דמיינו את דור הצעירים בנגב גדל לתוך תעשיית הייטק פורחת מבלי לעזוב את ביתם ואת המהנדסים ואנשי התוכנה המשתחררים מעיר המודיעין ומהאקדמיה, נשארים להשתלב בכל אלו. זהו לא רק חלום – זו משימה ברת ביצוע אם נפעל נכון. בהשקעה ארוכת טווח, בחזון ובשיתוף פעולה, הנגב יכול להפוך לסיפור ההצלחה הגדול הבא של ההייטק הישראלי – לטובת הדרום, ולטובת מדינת ישראל כולה. המסע הזה כבר החל, וכעת הזמן להגביר הילוך ולפעול באמונה ובנחישות למימוש ההבטחה הגלומה בו.
