על פי המחקר, שמומן על ידי הרשות לחדשנות בתוכנית קמין, פותח לראשונה סמן מתכלה שניתן לצפייה במכשירי ההדמיה המקובלים, ביניהם MRI, אולטרסאונד, ו-CT. פרופ' דומב וצוותו באוניברסיטה העברית השתמשו בחומרים מתכלים מאושרים לשימוש בגוף האדם, מכיוון שפיתוח של מוצר מחומרים חדשים מצריך יותר אישורים לפני התחלת הניסויים. לכן הוחלט להשתמש במוטות זעירים של פולימרים מתכלים בהם מקובל להשתמש בעולם הרפואה שהושתלו בבעלי חיים ונצפו למשך מעל לשלושה חודשים. לפולימרים הוספו חומרי ניגוד מקובלים לשימוש כמו בריום סולפט ויודיקסנול. תוצאות המחקר היו מבטיחות והסמן זוהה באמצעות שלושת מערכות ההדמיה, CT, MRI ואולטרסאונד, גם שלושה חודשים לאחר ההשתלה וכן התקיים תהליך התכלות של הסמן עם הזמן, עד להיעלמותו.
בדיקה של הרקמות בהן הושתלו המוטות הזעירים לא העלתה שום סימני רעילות מערכתית בבעלי החיים. לפי התוצאות, החומרים שפותחו יוכלו להוות תחליף פוטנציאלי לסמנים מבוססי מתכת", נכתב במאמר שפירט את הניסוי המדעי, שפורסם בכתב העת ACS applied biomaterials, וצוטט בשבועון של האגודה האמריקאית לכימיה. "פולימר מתכלה עשוי מחומרים שרגישים לסביבה מימית", מוסיף ומסביר פרופ' דומב. "מדובר בחומר אחד מני רבים שמצליחים להתכלות בגוף כמו חוטי ניתוח, מסמרים לצרכים אורתופדיים שבהם מקבעים עצמות שנשברו, ולכן אין כל חשש להשתמש בהם. בנוסף לשימוש בממוגרפיה, הסמן המתכלה יכול לסמן רקמות אותן יש לנתח או רקמות שיש לעקוב אחר השינויים בהם.
במחקר זה השתתפו גם ד"ר מורן חיים זדה מהאוניברסיטה העברית, פרופ' זהבה גלמידי מהקריה הרפואית רמב"ם, פרופ' אברהם ניסקה מאוניברסיטת תל אביב, וד"ר מיכל שלזינגר מהטכניון.
