בשנתיים האחרונות נדמה היה שאין שיחה ארגונית שלא נפתחת עם התייחסות לבינה מלאכותית. מצגות, כנסים והצהרות הנהלה הבטיחו מהפכה, אך בפועל רבות מהיוזמות נתקעו בשלב הביצוע. לא משום שהטכנולוגיה לא בשלה, אלא משום שהבסיס שעליו היא נשענת הוזנח. בזמן שארגונים התחרו על אימוץ כלים חכמים, הנתונים עצמם נותרו מפוזרים, לא מנוהלים ולעיתים גם לא מוגנים. לקראת 2026 מתברר שהשאלה האמיתית אינה מי משתמש בבינה מלאכותית, אלא מי באמת שולט בנתונים שלו.
כדי להבין מדוע זה קרה, צריך לחזור לאחור. בעשור האחרון הצטברו כמויות עצומות של מידע, אך במקרים רבים הן יצרו מורכבות ולא יתרון. נתונים שהתפזרו בין מערכות שונות, עננים וספקים הפכו מחומר גלם אסטרטגי לחסם תפעולי. בתוך המציאות הזו מתגבשת הבנה רחבה: מי שיצליח לפשט את שכבת הנתונים, לאחד אותה תחת כללים ברורים של ניהול ואבטחה ולהפוך אותה לנגישה ושימושית, יוכל להפיק ערך אמיתי מהטכנולוגיות המתקדמות. התובנה הזו באה לידי ביטוי גם באופן שבו ארגונים מתייחסים כיום לבינה המלאכותית עצמה. לאחר שלב ההתרגשות, ניכרת תזוזה ברורה לשלב הביצוע. יותר ויותר ארגונים מבינים שהבעיה אינה היעדר מודלים מתקדמים, אלא תשתית נתונים שאינה מוכנה לעבודה בקנה מידה רחב. מערכות חכמות תלויות בנתונים איכותיים, מסודרים ומפוקחים – ללא ניהול נתונים נכון, גם הכלים המתקדמים ביותר מתקשים לספק תוצאות יציבות ואמינות.
אותו היגיון משפיע גם על הדרך שבה ארגונים בוחנים מחדש את אסטרטגיית הענן שלהם. לאחר שנים של מעבר מואץ לעננים ציבוריים, מתקבלות כיום החלטות זהירות יותר לגבי היכן נכון להריץ כל עומס עבודה. שיקולים של רגולציה, פרטיות וריבונות מידע מובילים לשילוב בין סביבות מקומיות לעננים שונים. בתוך המציאות הזו, ניהול נתונים אחיד הוא שמאפשר רציפות תפעולית, בלי קשר למיקום הפיסי של המידע. הצלחה בענן נמדדת פחות בעלויות ויותר ביכולת להפיק ערך עסקי מהנתונים עצמם. גם בתחום אבטחת הסייבר מתחדדת אותה מסקנה. ההבנה היא שהגנה על מערכות אינה מספיקה עוד. מתקפות הפכו מורכבות יותר וכוללות גניבה, סחיטה ושימוש חוזר במידע. לכן, ארגונים מחפשים יכולות זיהוי מוקדם של חריגות, תגובה אוטומטית ושחזור מהיר של נתונים נקיים. גם כאן, ניהול הנתונים הוא המפתח: שליטה בהרשאות, מעקב אחר שינויים והבנה של מקור המידע הם תנאי בסיס לחוסן דיגיטלי.
מאחורי הקלעים, כל ההתפתחויות הללו נשענות על שינוי עמוק בתשתיות הארגוניות. במקום מערכות קשיחות, ארגונים עוברים למבנים גמישים המאפשרים להתאים מהירות עבודה או נפח אחסון לפי הצורך, בלי להקים מערכות חדשות בכל שינוי. במקביל, גוברת השאיפה לראות את כלל הנתונים כמאגר אחד רציף, גם כאשר הם פרוסים בין אתרים ועננים שונים. עבור המשתמשים והיישומים, המיקום הופך לשולי והניהול למרכזי.
המסקנה ברורה. שנת 2026 לא תהיה שנת פריצת דרך טכנולוגית חדשה, אלא שנת הבשלה. הבינה המלאכותית לא נעלמת, אך היא מפנה מקום לשאלה עמוקה יותר: מי באמת שולט בנתונים. ארגונים שישקיעו בניהול נתונים חכם, פשוט ומאובטח יוכלו לממש חדשנות, לפעול בביטחון ולהגיב מהר לשינויים. בעולם שבו הכול מבוסס על מידע, ניהול הנתונים הוא כבר לא תשתית שקטה, אלא מנוע ההכרעה.
